כיועצי זוגיות ומיניות אנחנו נפגשים הרבה עם השפה שהזוג מגיע איתה. השפה שמספרת המון על הגישה שממנה הזוג מגיע אל האינטימיות שלהם.
במפגש שלנו עם ספר הזוהר ובכלל עם המקורות היהודיים העתיקים אנחנו מגלים שפה שלמה שמספרת את סיפור האינטימיות באופן אחר לחלוטין, סיפור של מהות, של יופי, של קשר וקסם של קדושה והרמוניה. המילים המופיעות במקורות העתיקים שלנו סביב אינטימיות, חיבור של איש ואישה זיכריות ונקביות והאיברים האינטימים הם מופלאות. לעומת השפה המצויה היום של מלחמה וכיבוש – כלי זין, בילבול ומילים תיפקודיות כמו "פין" ו"פות", אשר נמצאות בשימוש נרחב בחפצים שונים כמו בדלת ובכלי הנשק.
האינטימיות הזוגית מדוברת מאוד במקורות קדומים ורבים כי "תורה היא וללמוד אני צריך…" (תלמוד בבלי – ברכות סב, א). יש אופן נכון יפה עמוק ומקודש לגשת אל האינטימיות. החיבור הגופני הזוגי הוא מעמד של התקדשות האוסף אל תוכו רבדים שונים של הקשר הזוגי. נשמה, ונפש בגוף. המיניות והחיבור הזוגי נושאים בתוכם ליבה ותמצית המשקפים חיבורים ומערכות יחסים בעולם בכלל ובקשר הא-לוהי נשמתי בפרט.
איך קוראים לזה?
במקורות הזיכריות והאיבר הגברי נקראים בשמות שונים:
אַמַּה (מידה) דווקא במקום זה נדרש האיזון והקשר בין 500,000,000 תאי הזרע הנובעים ומושפעים בכל יציאת זרע, לבין האמה, המידתיות המאפשרת קשב, קשר ומפגש. אַמּה (מוליך מים) המוליך את השפע ממקורו להיכן שהוא משקה ומחיה.
לולב – "…מברכין על נטילת לולב דייקא ולא על נטילת אתרוג וכיוצא, כתב האריז"ל משום דלולב רמז ליסוד אבר המוליד ממשיך השפע מן דעת עליון לנוה אפריון (כינוי למקדש), עיין שם דבריו הקדושים" ( בני יששכר, חודש תשרי יא, ז).
עֵדֶן – "והטעם שאבא (הזיכריות) נקרא עדן, לפי שהוא מתעדן תמיד בייחוד אחד עם אמא" (זהר – פירוש מתוק מדבש, ויקרא, דף ד' עמ א'). המפגש עם הנקביות מוציאה מהאיש את ההדיוק , הרגישות, הקשב והעדינות שבו.
הזיקפה – נקראת במשנה ובגמרא ובפי הבעל שם טוב, איבר חי. "אלה תולדות נח, נח איש צדיק…" שמעתי ממורי שאדם נקרא צדיק בסוד "צדיק יסוד עולם" כשיש לו תענוג גדול בעבודת ה' יתברך כי מבשרי אחזה א-לוה… כמו בזווג הגשמי אינו מוליד כי אם המשמש באבר חי, בחשק ובשמחה, כך בזווג הרוחני הוא הדיבור בתורה ותפילה, כשהוא באבר חי בשמחה ותענוג אז הוא מוליד וכו'" ( רבי יעקב יוסף מפולנאה בשם מורו – הבעש"ט).
נשיות מקודשת
נשות ישראל במדבר מביאות בנדיבות ליבן לבניית המשכן את תכשיטיהן חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז (שמות לה, כב). החָח הינו צמיד לזרוע והכּוּמָז – כפי שמפרש רש"י: "וכומז כלי זהב הוא נתון כנגד אותו מקום לאשה" מלמד על יחס הנשים בהתקשטות אל גופן האינטימי ועל חווית הקדושה שלהן. על הבחירה שלהן לראות ולפגוש בגוף ובמיניות קְדֻשָּׁה חיבור ויופי ולא זימה. בניגוד לפירוש המקובל ל"כומז" – "כאן מקום זימה" (תלמוד בבלי – שבת סד א) המדרש מספר שהנשים ראו במיניות הנשית היא קדושה ולא זימה, שכן, זה מה שהן בוחרות להביא מעצמן למקדש, תכשיטים אינטימיים. וכפי שנראה בסיפור "המראות הצובאות" הן גם מקבלות את אישורן מה' בעצמו.
המראות הצובאות – כוח הפיתוי הנשי במצריים בונה כיור לטהרה במקדש: "…אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות, זעף בהן… המראות למה הן צריכין? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, על אלו אתה מבזה?! המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים… בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן, שלא יהיו משמשין מטותיהן. מה היו עושות… נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת: אני נאה ממך, וזה אומר: אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר" (תנחומא פקודי ט).
כוח הפיתוי הנשי, כאשר הוא הכוון ומדוייק, יש בו כוח לעורר אהבה וחיים, לעורר תשוקה מקודשת מתוך ההישרדות והעבדות. כמו אז גם היום.
ואם בשיח של חינוך למיניות בריאה אנו עוסקים, יש לנו דוגמא אישית מהרב חִסְדָּא, מימי הגמרא אשר הנחה את בנותיו לקראת נישואיהן עם גדולי האמוראים, כיצד לכוון את המגע האינטימי של האיש שלהן ולעורר תשוקה ותהליכיות בחיבור האינטימי.
דג קטן – "אמר להן רב חִסְדָא לבנותיו… איחזו מרגלית (כינוי לחזה) ביד אחת ודג (כינוי לאבר האינטימי הנשי) ביד השניה. מרגלית הראו להם ודג לא תראו להם עד שיצטערו (ישתוקקו), ואז הראו להם" ( תלמוד בבלי – שבת קמ, ב).
רחם – מקור (ויקרא כ יח), שהוא מקור החיים והחיות.
חז"ל מכירים לנו שער סודי אל האינטימיות הזוגית. השער של צחוק ומשחק אשר מנגיש את האינטימיות גם בשיגרה עמוסה וטעונה – "שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה" (משנה אבות ג יג) יש במשפט הזה אזהרה מאינטראקציה לא נכונה בין אנשים שגילוי וקירבה אינם ראויים ביניהם. אולם בין איש לאשתו, מגלים לנו חז"ל כי השחוק גורם לקִרבה. הקרבה שכל כך חמקמקה בקצב החיים הזה.
ערווה – "וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי" (רש"י בראשית מב, ט)
נשיקת האיברים – כינוי של חז"ל למגע הראשוני בין האבר הגברי לנשי.
להזדקק – (על פי סנהדרין קו ע"א) להסכים לומר אנו זקוקים אחד לשניה אינני שלמה לבד. בן הזוג שלי משלים אותי, וכן להפך.
