“וייצר ה’ א-להים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם לנפש חיה” (בראשית ב,ז)
היווצרות של הגוף, כמו שמעבדים חומר, חֵימר מן האדמה, כמו ללוש בצק ולהפריש חלה, כמו לנתק מהמקור. הגוף נוצר בתהליך של עיצוב, יצירת גבולות, עיסוק בפרטים (מבנה אצבעות, איברים פנימיים…) נוצר ונוצק משהו כבד, ממשי ומחובר.
ביצירה מתבקש חיבור מערכות, הגוף הינו משהו שצריך לעבוד, לתקתק, לתפקד. יש בו משיכה למטה, פועל עליו כוח הכבידה, הוא מתנהל, פועל בעולם ועושה מה ש”צריך”. נוכח כאן ועכשיו.
“…ויפח באפיו נשמת חיים…” ברגע ההנשמה, משהו בגוף מתעורר, משהו נכנס אל תוכו, ממלא אותו, נע בתוכו. המשהו הזה מופשט, אינסופי, דופק, קורא, מזמין. מה הוא רוצה?
והרוח ממללא ( בארמית – “הרוח המדברת”), ממלא את הגבול, את הגוף ומבקשת להתרומם, לרחף, לעוף, לנוע, להיות חופשי, לחפש… אך הגוף כבד, מחובר, מחזיק חזק.
אנחנו במסע משותף, של נשמה בגוף, בדרך למיזוג, לגילוי. איך זה קורה כאן יחד?
האם אפשר להיות בתנועה במציאות הכבדה?
האם אפשר לעוף אל החופש בתוך היום יום?
איך המהות הפנימית הייחודית, המופשטת יכולה לקבל גילוי, ביטוי ומקום בחַיי? מי מוביל? מי מלמד את מי? הגוף או הנשמה?
“כל פעם שהלב דופק דפיקה רוחנית באמת, כל פעם שרעיון חדש ואצילי נולד, הרינו מקשיבים, כמו קול מלאך ד’ דופק, נוקש על דלתי נשמתנו, מבקש שנפתח את פתחנו, למען יופיע לנו בכליל הדרו…” (אורות הקודש א’, קסה)
חיינו שזורים בדפיקות, התחדשות, לידות, גילויים, המבקשים להופיע…
התמקדות
התמקדות היא קשב פנימי המאפשר מפגש וגילוי של האינסוף, הלא ידוע, הניצוץ – עם הסוף, הגוף, המציאות.
הניצוץ קיים בתוך כל דבר, אדם, סיטואציה ומבקש להתגלות, לנוע, להתבטא… בתוך כל דבר יש Life forward movment. יש תנועת חיים שרוצה לנוע קדימה.
האינסוף סובב הכל וממלא הכל, נמצא בפנים והוא מאוד ברור מדוייק ופשוט. הגוף עלול לעמעם את ההארה של האינסוף. אולם דווקא דרכו יש חיבור מופלא המספק מפגש וידע על האינסוף…
ההתמקדות היא פרקטיקה המקנה כלים לאפשר גילוי של מסרים דרך הגוף. או כמו שמנסח את זה אבי ההתמקדות – יוג’ין גנדלין: “התמקדות היא תהליך פנימי המאפשר גישה ישירה לידיעה גופנית. היא מיומנות שניתן לפתח באמצעות אימון“.
סקרנים? הצטרפו ל”התמקדות קורס בסיסי” הקרוב
רוצה להתמקצע? אולי “ללדת חידוש – הסמכה בהתמקדות” זה בשבילך?
כיוון התפתחות פנימי
הציווי הראשון לעיברי הראשון – אברהם, הוא “לֶךְ לְךָ…” להיות בתנועה, בהליכה, בהתקדמות. תנועה שקשובה פנימה (לֶךְ לְךָ). ללכת ולנוע קדימה מתוך קשב לפנימיות , לנשמה.
גישת ההתמקדות פותחה בשנות השישים ע”י הפסיכולוג והפילוסוף פרופסור יוּגִ’ין גֶ’נְדְּלִין מאוניברסיטת שיקגו. ההתמקדות מבוססת על הקשבה ייחודית לתחושות גופניות דרכן אנו חווים ו”מחזיקים” קשיים, מצבי חיים, התלבטויות וקונפליקטים. ההקשבה לתחושות אלו מלמדת שהן נושאות משמעות עבורנו, משמעות שלא יכולנו להגיע אליה באמצעות שכלנו בלבד. עצם ההקשבה יוצרת שינוי בתחושה, ובעקבותיה חל שינוי בנו ובחיינו.
ההתמקדות מאפשרת תנועת התפתחות מתמדת בחיינו. מסייעת לטיפול עצמי בבעיות קלות ומורכבות. משפיעה על תחושת רוגע והפגת כאב פיזי, מלמדת איך רגשות פחד וחרדה, יכולות להפך להכוונה פנימית. קשב וקשר זה מהווה עוגן פנימי שלא נותן לנו להסחף אחרי דרישות ונורמות של אחרים ומאפשרת לחיות מבפנים החוצה.
שובו אל אוצרותיכם
כך קורא לנו רבי נחמן מברסלב. השפע, הידיעה, הכישורים, התשובות. הכל נמצא בפנים, בתוכנו. עלינו ללמוד לפנות פנימה לפני שמחפשים את התשובות בחוץ.
ההתמקדות לא הומצאה מאַין, היא גילוי של היש. מפגש של היש במקום שהוא עדיין בתוהו בתוכנו. ההתבוננות בתוהו, הקבלה שלו, מאפשרת הפרדה בהירה בין האור לבין החושך ומביאה להבנה מה בתוך המצב הוא “כי טוב…” ומאפשרת התקדמות הלאה. ההתמקדות מאפשרת מפגש עם ידיעות עמוקות ורחבות הנמצאות בתוכנו. גם במצבים קשים לכאורה, וגם נעימים.
התמקדות – יכולת טבעית הקיימת בכל אחד ולא טכניקה חיצונית, אלא חיבור לכוחות פנימיים. למקום שרוצה להעצים, להיות, לחיות, לממש את עצמו. פרופ’ יוג’ין ג’נדלין וחבריו באוניברסיטת שיקגו החלו לשאול, מדוע טיפול פסיכולוגי מצליח עבור חלק מהמטופלים, אבל אינו מצליח לרבים אחרים? במחקריהם הם מצאו שניתן לצפות מראש את הטיפול שיוגדר מאוחר יותר כ”מוצלח”. להבדלים בשיטות הטיפול הייתה נגיעה מעטה. מה שהכריע, הסיקו החוקרים, הוא מה שהמטופלים המצליחים עושים בתוך עצמם.
בהגדרה גסה ישנם שני סוגי אנשים: “המודעים” – אנשים אשר יודעים לנתח, להסביר ולפרש את רגשותיהם, את הטראומות והתהליכים שלהם. וסוג אחר של אנשים, שכאשר שואלים אותם שאלה בתהליך טיפולי, בדרך כלל אינם יודעים את התשובה, או שיבקשו זמן לחשוב על זה, אולי אפילו יגמגמו. במחקר עולה, שמטופלים מהסוג השני, באופן שבו הם דיברו עם המטפל, איך שהם בדקו עם עצמם כל מילה שיצאה מהפה, או מה שניתן מאוחר יותר לומר – שהם התמקדו באופן אינטואיטיבי, אפשרו לתהליך הטיפולי לנוע קדימה. מיומנות ההתמקדות שבה האדם יוצר קשר עם סוג מסוים של מודעות/תחושה גופנית פנימית, יכולה להילמד על ידי כל אחד.
כמתמקדת, כמטפלת, כמנחת קבוצות, איני צריכה להגיע עם “ידיעה” מוקדמת, עם “מקצועיות”, עם “אגו”. עלי להיות בנוכחות מאפשרת, ליצור מרחב המאפשר לקיים להתגלות, להפציע, להאיר. אֵינני צריכה לספק תשובות ועצות, כיוון שהן קיימות בפנים. בתוך כל אחד ואחת מאתנו מתגלות העצות (עץ החיים) שלו, התשובות שלו, התובנות שלו, האור (הגנוז) שלו , והטוב שבו.
עיני הלב
“יש א-לוהות שנראית ונגלית בעיני הלב” (רבי ישראל בעל שם טוב – עיקרי אמונה). שמיעת וראיית הקולות היא בלב. שלמה המלך מבקש מה’: “…ונתת לעבדך לב שומע”. ורבי נחמן מברסלב מלמד כי “הדיבורים של הלב הם דבר ה’ ממש…”
רבי משה חיים לוצאטו (חכם ומקובל יהודי מהמאה ה18) מבחין בין העין הגשמית לראיה נפשית – “כי הנפש יכולה לראות מה שבחבית ומה שבתוך הכותל, שהעין הגשמי אי אפשר לו מפני דרך ראיתו, שאינו יכול להגיע אליו אלא מה שיכול לפי הגבול…” (דעת תבונות סימן קפח). וכמו שמלמד רבי שלמה מסדיגורא: “חמשת החושים הם הביטוי של נִשמתינו, הם חלון המחבר בין הפנים לחוץ שלנו, עוד לפני רדת הנשמה לעולמינו היו בה חמשת החושים…” (חיי שלמה)
הקריאה שבבריאה
אַיֶּכָּה?! (בראשית ג’ ח-י’) לאחר חטא האדם הראשון שואל א-להים את האדם: “אַיֶּכָּה?”. הייתכן כי הא-להים לא יודע היכן הוא נמצא? היכן הוא מסתתר? אלא שא-לוהים שואל את האדם: “איפה אתה בעולם?”. איפה הרצון שלך? ההתגלות המיוחדת שבך? האם אתה מתגלה? האם אתה קשוב לליבך, לדבר ה’ המתגלה בך ודרכך? האם אתה מממש את רצונותיך, אהבותיך, תשוקותיך באמת? האם הם מחוברים לשורשם?
ישנה אמירה ייחודית לכל אדם, בכל מקום ובכל זמן. מכאן שיש לאדם זכות ואחריות. זכות בכך שהוא שומע דיבור אישי וישיר. ואחריות כיוון שרק הוא שומע דיבור זה. ומכאן שיש תיקון, צעד, פעולה שמתבקשת ממנו לאמר, להעביר את זה הלאה, והעולם צריך אותו.
הבעש”ט אומר על פסוק זה שאת כל הרפואות למד מהפסוק “ויקרא…” הרפואה היא להקשיב ולשמוע את הקריאה שדרך החולי ובכל מצב.
תחושה מורגשת
“תחושה מורגשת אינה חוויה שיכלית אלא התנסות פיסית. זוהי מודעות גופנית של מצב, של אדם או של מאורע. הילה פנימית המקיפה כל דבר שאנו מרגישים ויודעים על נושא מסויים, בזמן נתון. מקיפה אותו ומעבירה אותו אלינו בבת אחת, במקום אחד.” (ג’נדלין)
לאחר חטא האדם הראשון בגן עדן, הגוף עבר תהליך של התפשטות ביחס להארה. נוצר פער בין ההארה לבין יכולת הגוף להכיל ולהתאחד איתה. לקראת הגאולה הגוף עובר מהתפשטות לשייכות, לומד להיות שייך להארה. (טללי חיים – הרב ראובן ששון)
התמקדות – הקשבה פנימית דרך הגוף. הגוף הוא הכלי הכי מוחשי והכי קרוב אלינו. דרכו מתגלה אלינו הקול הפנימי, הדיבור האלוקי בצורה מאוד ישירה ואישית. “וּמִבְּשָׂרִי, אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ”(איוב יט, כו).
התחושה המורגשת היא התחושה הפיזית שנושאת בתוכה את המקום שעוד לא ידוע, שעוד לא ברור.
בבניית המשכן במדבר מתוארת בחירת האנשים שיעסקו במלאכה: “וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה’ חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה…”(שמות לו, א) על פסוק זה אומר רבי נתן מנמירוב: “חכמה גדולה לשים עצמו כבהמה”. המקום המתפנה מההתבוננות החיצונית, אינטלקטואלית, מתבוננת, שופטת – לתחושה הבסיסית כמו שהיא (בלי לנסות “לפרש” אותן באופן רציונלי), מפנה מקום לחכמת הלב להאיר… לבניית המשכן אשר מטרתו היא שהנוכחות האלוקית תוכל לשכון בתוך כל אחד ואחד.
מי הם חכמי הלב? מהי חכמת הלב? חכמת הלב זהו מקום שלא רק מתוחם ומוגבל בהשגה, בכללים ובידיעה הקודמת והמוכרת, אלא מאפשרת ללב להיות נביעה של החכמה האינסופית המאירה דרכו. אברהם אבינו – “אב לא היה לו, רב לא לימדו, אלא שנעשו שתי כליותיו יועצות חכמה והם לימדוהו תורה”.(בראשית רבה סא, א) יש בתוכנו ידיעה פנימית הנוכחת ומתגלה בגוף, המכוונת, מייעצת ומדריכה. “וכמו שכתוב (שמואל ב’ כג’ ב’) רוח ה’ דיבר בי ומילתו על לשוני, כי יצטייר ויתגשם האור ההוא בחושים הגשמיים…” (שערי קדושה, חלק ג’ שער ה’)
אמונת האברים
הרבי מסלונים מביא שישנם שלוש דרגות של אמונה:
-
אמונת המוח.
-
אמונת הלב.
-
אמונת האיברים.
הדרגה הגבוהה ביותר היא אמונת האיברים, המגלה את הרבדים היותר פנימיים ועמוקים שבנו (אמונת המוח ואמונת הלב) ומביאה אותם לידי ביטוי במציאות. (מתוך “נתיבות שלום” – בשלח). הנפש החיונית משקפת את הקורֶה למעלה ממנה – ברוח ובנשמה. כשיבוא תיקון לשורש, גם תחושה הפיזית תשתפר. = felt shift = שינוי מוחש.
הדדיות בקשר שבין הנשמה לגוף
“…וצריך כל אדם לרחם מאוד על בשר הגוף, להראות לו מכל ההארות שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה, בבחינת “מבשרך אל תתעלם” (ישעיהו נ”ח)… וכשהגוף בבחינה זו, היא טובה להנשמה שלפעמים נופלת ממדרגתה. וכשהגוף צח ואור, תוכל הנשמה להתרומם ולחזור למדרגתה על ידי הגוף. וכן גם כן על ידי הרשימות שיש בגוף, על ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקודם, תוכל עתה לזכור ולעלות חזרה אל מדרגתה. וזהו בחינת מבשרי אחזה א-לוה. מבשרי דוקא, היינו על ידי בשר הגוף יחזה א-לוה, היינו השגות אלוקות, היינו שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות, שהנשמה משגת תמיד כנ”ל…” [21] (ליקוטי מוהר”ן כב, ה)
“גילויי ההויה עולים ממעמקים, מהחיים הערפיליים שבבשר… לעומתם יורדים גילויי חיים, מספירת הנשמה היותר עליונה, הולכים ומתגלמים, הולכים ומצטמצמים, עד שהם פוגשים זה בזה, ורזי עולם ויצירות גדולות ערך מתהווים ונולדים…” (אורות הקודש א’ עמ קצג’)
המתנות שמעניקה התחושה המורגשת הן העמקה וביסוס ההבנות, אחיזה, וודאות, רלוונטיות מעשית – כיוון שהחוויה מתגלה ברובד המוחשי, ובשורשה ומהותה קשורה לעולמות עליונים. התגלות האור דרך הגוף דווקא – הגילוי של האור דרך הכלי, הגוף, מאפשר הכלה, גילוי, צמצום, שייכות, מסר רלוונטי לאדם, לזמן, למקום…
הקשר עם הFelt sence (התחושה המורגשת) היא כלי לחיבור. חיבור בין האדם שנוצר מן האדמה ובין האדם שדומה לעליון. מאפשר גילוי ומיזוג של מקומות אלו בהוויה אחת. “התחושה המורגשת היא תחושת גוף כוללת, מובלעת של מצב מורכב. היא מבוך של משמעויות, כמו שטיח פרסי של דפוסים, יותר ממה שאפשר לומר או לחשוב. למרות זאת יש לה מוקד וכיוון ספציפי, שממנו יכול לעלות משהו אחד, הצהרה אחת, הצעד הבא” (ג’נדלין)
הגוף הכולל
“כשאני משתמש במילה “גוף”, אני מתכוון להרבה יותר ממכונה פיסית… גופך המורגש פיסית, מהווה למעשה חלק ממערכת כבירה של כאן ומקומות אחרים, של עכשיו וזמנים אחרים, שלך ואנשים אחרים- למעשה, של היקום כולו. תחושה זו של חיים פיזיים במערכה אדירה, היא הגוף כפי שהוא מורגש בפנים…” (ג’נדלין – “התמקדות”, עמ’ 83)
הזמנה להתנסוּת:
כאשר תרצו להתמקד על נושא מסויים, לפגוש אותו בנקודת מבט פנימית, חדשה – הפנו תשומת לב פנימה, למרכז הגוף. שאלו את השאלה: “איך כל זה מרגיש עכשיו בגוף?” ורת תנו לעצמכם לחוש…
נסו לתת מילים, דימויים, תחושות פיזיות ומיקום בגוף המתארות אותה.
שימו לב אם עולה שם ידע חדש ואחר, הבנה עמוקה…
גשו לידע שבכם.
רוצה לגלות עוד על עולמך הפנימי?
על האופן שבו הוא משתקף בחייך?
בוא/י ללמוד איתנו “התמקדות“
