הרבה מהאתגרים בהם מתמודד גבר בחיי האישות קשורים לאנרגיה המינית – היכולת להעלות אותה, להניע אותה, ולהפוך אותה למקור של חיבור ועונג. אך לרבים קורה ההפך: פורקן מהיר, התרוקנות מיידית, ולעיתים אף לפני שהחיבור באמת התחיל. התוצאה? פגיעה ביכולת לחוות עונג מלא, קושי לאפשר לבת הזוג לגלות את עולם העונג שלה – ומכאן מגיעים המשפטים המוכרים: “אין לי חשק” או “למה אני בכלל צריכה את זה?”.
המונח “אנרגיה מינית” נשמע לעיתים אזוטרי או רוחני, ולכן רבים פונים מזרחה – להודו, לסין, לטנטרה, לטאו – כדי ללמוד לעבוד איתה. מי שלא רוצה להרחיק, מוצא שהידע המזרחי מגיע אליו הביתה דרך אינספור שיטות ותרבויות עתיקות. אך מה שפחות ידוע הוא שבעולמות האלה מתקיימת שפה מינית שונה מאוד מזו שהתפתחה במערב.
כשאני עצמי פגשתי לראשונה את החכמה העתיקה הזו, ובעיקר את הטאו הסיני, הרגשתי שאני לא לומד משהו חדש – אלא נזכר במשהו עתיק. כאילו נגעתי מחדש בזיכרון יהודי שנשחק ונשכח אחרי דורות של גלות, הישרדות וניתוק מהגוף ומהארץ. לפתע דברי מורַי הזכירו לי את דברי חז”ל – טקסטים שהיו עבורי סתומים – והפכו מובנים וחיים.
היכולת להניע את האנרגיה החמה של העוררות הגברית בכל הגוף, להטמיר אותה לרגש, להתעלות רוחנית… בתחילה נשמעו כמדע בדיוני. איך מניעים אנרגיה? מה זה עושה לקצב? לעונג? האם באמת ניתן לעכב השפעה (“פליטה”) באופן מודע? האם גבר יכול לבחור מתי ואם ישפיע? איך אנרגיה גופנית כל כך בסיסית יכולה להפוך לתנועה של רגש ורוח?
ואז צללתי מחדש אל המקורות היהודיים – וגיליתי שחכמינו ידעו בדיוק את זה.
