ראיון עם יסכה – תשע”ט
“הטבילה מזמינה אותנו לעצור את רצף החיים ולהתפשט מהלבושים, על משמעויותיהם השונות”, אומרת יסכה שומר, יועצת זוגית ומינית, בעלת הקליניקה ‘כלים שלובים’ – “אנחנו מורידות מעלינו את התדמית החיצונית- מי אני, במה אני עובדת, איך אני נראית. זו הזמנה זוגית רוחנית – לגעת בעצמנו בנקודה של פשטות ומהות. ההתפשטות אל הפשטות. המים הם הדבר הראשוני ביותר בבריאה, עוד לפני שנבראנו. בשעת הטבילה, אנחנו חוזרות אל הנקודה בה העובר עוד ברחם. בעיני, יש פה תהליך של היזכרות”.
לדבריה, העמקת תהליך והאיכות שהוא נותן לנו בשגרת חיינו שייכות לאיש, לא פחות מלאשה “ודבק באשתו והיו לבשר אחד- זו איכות של מערכת יחסים. תודעה של ‘ודבק’, דורשת מהגבר לא להתרגל, לא לחשוב על אשתו כמובנת מאליה. היא דורשת לזקק- לגעת בזיק פנימי, במקום שרוצה לייצר תנועה. לא רק להמשיך את הסטטיות של החיים.
“ישנה אמירה מיוחדת שהמקצב הנשי בא להביא לעולם. המחזוריות הנשית, העצירה, ההשתנות בין התקופות- גם במיניות- היא הזמנה לגבר לעשות עבודה ולקבל את המתנה שהמקצב הנשי נותן לו. בזוהר הקדוש כתוב “הזכריות נקראת עדן, כי היא מעדנת את עצמה להיכנס לגן”.
ומה הצד הנשי בעבודה הזוגית?
“ההזמנה לאישה היא: תהיי את. הכירי את עצמך”.
בין שהיא מלמדת כלות ובין שהיא מרעננת את הלכות הטהרה לנשים עם ותק נישואין ארוך, מדגישה יסכה שההכנות הפיזיות תבאנה תמיד במקביל לתהליך פנימי של האישה עם גופה: “אם נשים מתחברות רק למחוּיבוּת, לצורך מיני ולאיסור ההלכתי, הן מפספסות את החיבור לעצמן. החיבור האינטימי עם האיש ברובד הנפשי והגופני, זקוק לנוכחות ולקשר הנשי של האישה עם עצמה.
אם אישה מגיעה אל הטבילה בלי תהליך, בעיני זה פולשני וחושפני. הטבילה היא רק קצה של בניית קשר ער עם עצמה, ומתוכו קשר זוגי עם אדם אחר”.
את שלושת שלבי ההכנה למקווה היא מרחיבה מעבר להקשרם ההלכתי המיידי ומפרשת על פי אותם עקרונות החיבור:
– “השלב הראשון הוא חפיפה- הסרת המיותר. התבוננות על מה חוצץ בנינו, שהמרחב יהיה נקי. לפנות את הערב לפני, לשבת ולדבר”.
זו לא עלולה להיות טעות לפתוח שיחה כזו ערב לפני טבילה?
“מה שלא נאמר, נשאר בגוף וחוצץ בגוף. עדיף להגיד הכל, השאלה איך. אומרים את הדברים לא כדי להציף ולהאשים, אלא לעורר אינטרס משותף.
“השלב השני – סירוק – התרת קשרים. השיער הוא כמו צינורות של שפע. עיקר הבעיה היא כשתחומים מסתבכים אחד בשני. למשל, מדברים על הילדים בזמן זוגי. צריך לתת לכל צינור את המקום שלו. האהבה היא טבעית.
השלב השלישי והאחרון הוא עיון- התבוננות. כאילו כבר לא קורה כלום, כבר עשינו כל כך הרבה הכנה – ההתבוננות היא לראות שנגענו בכל תחומי החיים. הכרה עמוקה בשותפות. בונים כלי ומרחיבים את הגבול”.
לדבריה, זה לא התחום היחיד בחיינו בו אנו בוחרים לצאת מעצמנו ומהנוחות האוטומטית, למרות הקושי הרגעי “בחדר כושר, בצבא או אפילו במדיטציה – ככל שמרחיבים את גבול היכולת הפנימית, מתאפשר יותר, היכולות גדלות. אדם שכל הזמן נשאר באזור הנוחות פשוט ממחזר את עצמו”.
היא מבקשת להחליף את המונח ‘טהרת המשפחה’ במושג מדויק יותר “יש משהו דווקא ברגע הזה שבו מתמקדים בזוגיות, ולא במשפחה. ברור שבסופו של דבר אינטימיות טובה תשפיע בכל המעגלים. הורות, משפחה, עבודה. אבל קודם כל לעצור רגע ולהגיד ‘יש לנו סוד שאף אחד לא יודע'”.
אז לא, מנסיונה בחדר הטיפולים וההדרכה, יסכה לא חושבת שפשוט מתרגלים לתקופת ההרחקה. מצד שני, היא מאמינה שאם מתחייבים לעבוד על הרבדים השונים של תהליך ההכנה לטבילה והטבילה, מקבלים את המתנות הנלוות.
“זה לא נעשה קל עם השנים, אבל זה מאפשר לחיות בצורה מודעת” ומסכמת: “יש פה משהו לא הגיוני ומופלא. גם אהבה היא לא הגיונית. זה חלק מהקטע”.
רוצים ללמוד עוד על העבודה הזוגית שבימי הנידה והטבילה?
הצטרפו אלינו לקורס המקוון – תקופת הנדודים
