שפה יוצרת מהות, המילים מספרות סיפור ובונות בתוכנו תודעה וגישה…
תהליך יצירת המילים ונתינת שם לכל דבר בבריאה הוא תפקיד האדם. האדם בגן עדן מתבונן במהות של כל דבר בבריאה ועל שם המהות הוא קורא בשם, כך ש”שם העצם” ו”שם התואר” מגלים מהות, ושפה מספרת סיפור של מהות.
מאמר זה הוא אולי הזמנה עבורכם להמשיך להתבונן במהות של האינטימיות הגברית, נשית וזוגית ולהמשיך לקרוא להם בשמות ומהויות קדושות, יפות ועליונות.
אני גדלתי בבית בו דיברו עברית יפה. לא ניבלנו את הפה גם כשכעסנו. מילים בוטות נחשבו בבית הורי כ”שפה רְחוֹבִית”. כשבאתי לראשונה הביתה עם מילים בוֹטוֹת, אני זוכר את אבא יושב ומסביר לי את משמעותה האמיתית של כל מילה שכזו, ומדוע לא ראוי להשתמש בה בין בני אדם מכובדים. שפה היא ביטוי של עולמו של האדם, מי אתה, מאין באת ולאן אתה שואף ללכת.
שפה כגישה
כיועצי זוגיות ומיניות אנחנו נפגשים הרבה עם השפה שהזוג מגיע איתה. השפה שמספרת המון על הגישה שממנה הזוג מגיע אל האינטימיות שלהם.
במפגש שלנו עם ספר הזוהר ובכלל עם המקורות היהודיים העתיקים אנחנו מגלים שפה שלמה שמספרת את סיפור האינטימיות באופן אחר לחלוטין, סיפור של מהות, של יופי, של קשר וקסם של קדושה והרמוניה. המילים המופיעות במקורות העתיקים שלנו סביב אינטימיות, חיבור של איש ואישה זיכריות ונקביות והאיברים האינטימים הם מופלאות. לעומת השפה המצויה היום של מלחמה וכיבוש – כלי זין, בילבול ומילים תיפקודיות כמו “פין” ו”פות”, אשר נמצאות בשימוש נרחב בחפצים שונים כמו בדלת ובכלי הנשק.
מהו הסיפור?
מהו הסיפור שאנו רוצים לספר על המיניות? האם יחסים אינטימים הם קרב המינים שאליהם צריך להתחמש (להזדיין) בכלי מלחמה וכיבוש? האם יחסים אינטימים ,אלו צרכים שצריך לספק? או מעשה שמטבע הבריאה יש לעשותו, כי זה צורך טיבעי וכדי “לספק צרכים טבעיים” או לעשות מעשה אנו משתמשים באלמנטים תיפקודיים (פין ופות)?
האם היחסים האינטימים הם מרחב של דעת או של בילבול (בולבול)? האם אנו מעלים על נס את הבילבול החוגג במרחבי המיניות או שאנו מחפשים התקשרות אינטימית, מדויקת, מעמיקה אשר מגלה את הברית הקסומה בין איש לאישה? המקום הראשון במקרא בו מופיע החיבור של איש ואישה זה בפסוק “וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ” (בראשית ד א). דעת = חיבור מודע של התקשרות חדות בהירות ומיקוד הנושא בתוכו רצון הדדי לקשר.
האינטימיות הזוגית מדוברת מאוד במקורות קדומים ורבים כי “תורה היא וללמוד אני צריך…” (תלמוד בבלי – ברכות סב, א). יש אופן נכון יפה עמוק ומקודש לגשת אל האינטימיות. החיבור הגופני הזוגי הוא מעמד של התקדשות האוסף אל תוכו רבדים שונים של הקשר הזוגי. נשמה, ונפש בגוף. המיניות והחיבור הזוגי נושאים בתוכם ליבה ותמצית המשקפים חיבורים ומערכות יחסים בעולם בכלל ובקשר הא-לוהי נשמתי בפרט.
איך קוראים לזה?
במקורות הזיכריות והאיבר הגברי נקראים בשמות שונים:
יסוד – על פי עשר הספירות (המידות בהן נברא ומתנהג העולם והאדם) וההשתקפות והתגלות שלהן בגוף האדם ספירת היסוד המגלמת את הברית , את יוסף הצדיק, משתקפת באיבר האינטימי ומסמלת דיוק והתקשרות.
שלום / משכין שלום – איבר אשר עניינו לחבר ולהביא שלום.
“מבוע החופר במלכות הנקראת נקודה” (זוהר בראשית ו, א) המלכות- כינוי לספירה הנקבית.
נהר – “…כי היסוד שהוא בחינת נהר הממשיך השפע מלמעלה ומוציאו את המלכות” (זוהר מקץ קצח, א).
מזל – “…ולכך כולם משתחווים למקום הזה, כמו שכתוב “וישתחו לו אפיים ארצה” (בראשית מב, ו) כי אין לך דבר בעולם שאינו תלוי במזל, שהוא היסוד, המוזיל וממשיך השפע אל המלכות…” (שם).
ברית – התקשרות התחייבות וכריתת ברית.
מכחול ושפורפרת (תלמוד בבלי – בבא מציעא צא, א) – מקום שבו טמונה ומתגלה יצירה האיבר הגברי נקרא מכחול היוצר ומצייר ואת הצבעוניות שלו הוא דולה מהשפופרת – האיבר הנשי. הטומנת בחובה שפע של גוונים ורבגונית.
אַמַּה (מידה) דווקא במקום זה נדרש האיזון והקשר בין 500,000,000 תאי הזרע הנובעים ומושפעים בכל יציאת זרע, לבין האמה, המידתיות המאפשרת קשב, קשר ומפגש. אַמּה (מוליך מים) המוליך את השפע ממקורו להיכן שהוא משקה ומחיה.
לולב – “…מברכין על נטילת לולב דייקא ולא על נטילת אתרוג וכיוצא, כתב האריז”ל משום דלולב רמז ליסוד אבר המוליד ממשיך השפע מן דעת עליון לנוה אפריון (כינוי למקדש), עיין שם דבריו הקדושים” ( בני יששכר, חודש תשרי יא, ז).
עֵדֶן – “והטעם שאבא (הזיכריות) נקרא עדן, לפי שהוא מתעדן תמיד בייחוד אחד עם אמא” (זהר – פירוש מתוק מדבש, ויקרא, דף ד’ עמ א’). המפגש עם הנקביות מוציאה מהאיש את ההדיוק , הרגישות, הקשב והעדינות שבו.
הזיקפה – נקראת במשנה ובגמרא ובפי הבעל שם טוב, איבר חי. “אלה תולדות נח, נח איש צדיק…” שמעתי ממורי שאדם נקרא צדיק בסוד “צדיק יסוד עולם” כשיש לו תענוג גדול בעבודת ה’ יתברך כי מבשרי אחזה א-לוה… כמו בזווג הגשמי אינו מוליד כי אם המשמש באבר חי, בחשק ובשמחה, כך בזווג הרוחני הוא הדיבור בתורה ותפילה, כשהוא באבר חי בשמחה ותענוג אז הוא מוליד וכו'” ( רבי יעקב יוסף מפולנאה בשם מורו – הבעש”ט).
תפיסת חז”ל לגבי מהות הנשיות והאיבר הנשי:
“אותו מקום” – כינוי למקדש – “המקום אשר יבחר ה'” (דברים יב, ה). ואף “המקום” הוא כינוי לא-לוקות – “הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו” (בראשית רבה סח, ט). וכך נקרא במקורות האיבר האינטימי של האישה מקדש. נווה אפיריון – כינוי נוסף למקדש, המוזכר לעיל.
המהות הנשית מתגלה בספירת המלכות, ונקראת במקורות גם גן– “ומפרי העץ דא קודשא בריך הוא, אשר בתוך הגן, אשר בתוך האישה” (זוהר, תזריע דף מג ע”ב)
ובית (משנה יומא א א).
המהות הנקבית, הנשית מתגלה בעשר הספירות גם בספירת הבינה .
נשיות מקודשת
נשות ישראל במדבר מביאות בנדיבות ליבן לבניית המשכן את תכשיטיהן חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז (שמות לה, כב). החָח הינו צמיד לזרוע והכּוּמָז – כפי שמפרש רש”י: “וכומז כלי זהב הוא נתון כנגד אותו מקום לאשה” מלמד על יחס הנשים בהתקשטות אל גופן האינטימי ועל חווית הקדושה שלהן. על הבחירה שלהן לראות ולפגוש בגוף ובמיניות קְדֻשָּׁה חיבור ויופי ולא זימה. בניגוד לפירוש המקובל ל”כומז” – “כאן מקום זימה” (תלמוד בבלי – שבת סד א) המדרש מספר שהנשים ראו במיניות הנשית היא קדושה ולא זימה, שכן, זה מה שהן בוחרות להביא מעצמן למקדש, תכשיטים אינטימיים. וכפי שנראה בסיפור “המראות הצובאות” הן גם מקבלות את אישורן מה’ בעצמו.
המראות הצובאות – כוח הפיתוי הנשי במצריים בונה כיור לטהרה במקדש: “…אמרו הנשים: מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות, זעף בהן… המראות למה הן צריכין? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, על אלו אתה מבזה?! המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים, שממנו יהיו מתקדשין הכהנים… בשעה שהיו ישראל בעבודת פרך במצרים, גזר עליהם פרעה שלא יהיו ישנים בבתיהן, שלא יהיו משמשין מטותיהן. מה היו עושות… נוטלות המראות ומביטות בהן עם בעליהן, זאת אומרת: אני נאה ממך, וזה אומר: אני נאה ממך, ומתוך כך היו מרגילין עצמן לידי תאווה ופרין ורבין, והקדוש ברוך הוא פוקדן לאלתר” (תנחומא פקודי ט).
כוח הפיתוי הנשי, כאשר הוא הכוון ומדוייק, יש בו כוח לעורר אהבה וחיים, לעורר תשוקה מקודשת מתוך ההישרדות והעבדות. כמו אז גם היום.
ואם בשיח של חינוך למיניות בריאה אנו עוסקים, יש לנו דוגמא אישית מהרב חִסְדָּא, מימי הגמרא אשר הנחה את בנותיו לקראת נישואיהן עם גדולי האמוראים, כיצד לכוון את המגע האינטימי של האיש שלהן ולעורר תשוקה ותהליכיות בחיבור האינטימי.
דג קטן – “אמר להן רב חִסְדָא לבנותיו… איחזו מרגלית (כינוי לחזה) ביד אחת ודג (כינוי לאבר האינטימי הנשי) ביד השניה. מרגלית הראו להם ודג לא תראו להם עד שיצטערו (ישתוקקו), ואז הראו להם” ( תלמוד בבלי – שבת קמ, ב).
רחם – מקור (ויקרא כ יח), שהוא מקור החיים והחיות.
הַזִּוּוּג
לעומת קשר של סיפוק צרכים בו בני הזוג משתמשים אחד בשניה למילוי צרכים רגשיים, גופניים ואחרים. בחז”ל החיבור הזוגי נקרא שהזוג “משמשים זה עם זה”. לא משתמשים זה בזה אלא יחד משמשים יחד משהו גבוה ועליון שבא לשכון ביניהם. ואולי משמשים את הזוגיות שלהם, את המרחב המשותף, אשר בו שורה שכינה “זכו שכינה בניהם” (תלמוד בבלי – סוטה יז א).
החיבור הזוגי אף נקרא צחוק ומשחק : “וַיְהִי, כּי אָרְכו לוֹ שׁם הַיָמִים, וַיּשׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פּלִשׁתּים, בּעַד הַחַלּוֹן. וַיּרְא, וְהִנּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת רִבְקָה אִשׁתּוֹ” (בראשית כו, ח). רש”י – שראהו משמש מיטתו. רבי משה אלשיך: “ענין נישוק וחיבוק… לא ראה תשמיש ממש, כי אם קרוב אליו, שהוא הצחוק המדובר” (“תורת משה” בראשית כו ח-ט).
חז”ל מכירים לנו שער סודי אל האינטימיות הזוגית. השער של צחוק ומשחק אשר מנגיש את האינטימיות גם בשיגרה עמוסה וטעונה – “שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערוה” (משנה אבות ג יג) יש במשפט הזה אזהרה מאינטראקציה לא נכונה בין אנשים שגילוי וקירבה אינם ראויים ביניהם. אולם בין איש לאשתו, מגלים לנו חז”ל כי השחוק גורם לקִרבה. הקרבה שכל כך חמקמקה בקצב החיים הזה.
ערווה – “וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי” (רש”י בראשית מב, ט)
נשיקת האיברים – כינוי של חז”ל למגע הראשוני בין האבר הגברי לנשי.
להזדקק – (על פי סנהדרין קו ע”א) להסכים לומר אנו זקוקים אחד לשניה אינני שלמה לבד. בן הזוג שלי משלים אותי, וכן להפך.
בִּיאָה
לעומת המילה “חדירה” (שמשומשת ברגעים כואבים כחדירת מחבלים, או מחט) בה משתמשים כיום לתיאור רגע החיבור, התורה מספרת על “ביאה” שבה יש תהליכיות, כבוד, קדושה, ציפיה… ויש בה גם הבאה. שאלה של מה אני מביא/ה לקשר, לזיווג. המילה “בִּיאָה” נאמרה אף על ביאת הארץ (ויקרא יט, כג), ביאת המקדש (ע”ע “הלכות ביאת מקדש”), ביאת המשיח וביאת האישה. המושג ביאה, המתאר את רגע ההִתְעָרוּת והאחדות הגופנית הוא אנטיתזה עצומה למושג הקיים היום לשלב זה.
שלא יגמר לעולם
“לגמור”. בקליניקה אצלנו זו מילה נפוצה. האם היא גומרת? כמה מהר הוא גומר? אחת ההתמודדויות הגדולות של האינטימיות הגופנית זה שהיא נכנסה אל תוך תודעת המשימות כאחד הדברים שאותם צריך לעשות (לעשות אהבה) ולגמור. בתוך שגרת חיינו המערבית והעמוסה, חשוב שנשים לב שהאינטימיות אינה נכנסת לרשימת המשימות שעלינו לבצע.
הזדווגות מופלאה זו בין איש לאישה היא תמיד נקודת התחלה או שיא חדש, או אולי ביטוי של ההתקשרות שלהם. רגע זה אינו גומר, אלא מבטא, מגלה.
אז איך קוראים לשיא?
לאורגזמה אנו נוהגים לקרא “אור בהגזמה“. זו הזדמנות להרחיב את הכלי הזוגי להתמלא באור עליון, חדש, מענג וממלא אהבה.
היחסים האינטימים ביהדות נקראים “יַחֲסֵי אִישׁוּת” ולא יחסי מין. יחסי מין מתקיימים בין שני מינים, הם יכולים להתקיים כאקט רגעי של מין במין. לעומתם, יחסי אישות הם אִישִׁיִים ואִישִׁיוּתִיים. הם מפגש הכולל את כל הרבדים באישיות ובקשר.
קשר של יחסי אישות זקוק לתשומת לב מיוחדת, להֶכֵּרוּת מעמיקה, למרחב פנוי ומקודש, לסקרנות ולהתחדשות, ללמידה מתמדת של כל הרבדים שבכל אחד מאִתנו ובבן/בת זוגנו, לברית המילים – תקשורת טובה, לעונג ואהבה.
מה נאמר לילדים?
למעשה… בשיח בביתנו, אחד עם השניה ועם חמשת ילדינו המולפאים, השפה שחשפנו בפניכם לעיל היא השפה המדוברת.
לאיבר הגברי אנחנו קוראים בְּרִית (התקשרות), ולאיבר הנשי אנו קוראים בצירופים שונים של “המקום” (המקדש). המקום היפה והפרטי, המקום היפה והצנוע, המקום שלך, ועוד.
בסדנאות ובמפגשים עם נשים וגברים, אנו רואים איך למעשה, שינוי המילים משנה את כל התפיסה. כשבחורה הופכת מ”נותנת” וממלאת צרכים ל”מקום” למקדש, כל התפיסה שלה את עצמה משתנה. כאשר גבר מכיר במהות הגבריות שלו דרך בחירת מילים ושמות, כבר אינו יכול להתייחס לשפע שלו כ”פליטה” אלא כשפע המושפע מתמצית המחשבה שלו והוא לומד לקחת אחריות על שפע זה, שאכן ישכין שלום, ידייק ולא יבלבל, יבטא ברית ויגלה נהר של זרימה פנימית וקדושה הנובעת ממנו.
מאמר זה מהווה קריאה לבחור “לספר מחדש” או אולי לעורר מחדש את סיפור המיניות האינטימית. להתחבר ולגלות מהויות ולבחור את המסרים אותם אנו רוצים להעביר ואותם לבטא במילים. בשפה. לבחור להשתמש במילים המבטאות מהות ואף להמציא מילים משלכם המגלות את המשמעויות והכוונות שלכם.
המילים וביטויים המובאים במאמר הם חלקיים, אנו כל הזמן מגלים עוד ועוד. מוזמנים להצטרף אלינו למסע שמגלה שפה וסיפור אחר של אינטימיות במקורות, ובכם…
באהבה יהונתן ויסכה
הגישה שלנו נוגעת בכם?
הצטרפו אלינו לאחת ההשתלמויות או הקורסים המקוונים
